חממי נ' מטרו מוטור שווק (1981) בע"מ

פסק דין

1.המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה ובקשה לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית.

עניינה של התביעה בטענתו של המבקש כי הוא רכש אופנוע מהמשיבה, וקבל ממנה אופנוע שאינו עומד בתנאי הרישוי, בשל העדרו של אפוד זוהר.

2.מלכתחילה הוגשה הבקשה לאישור בסעד של פיצוי חברי הקבוצה בגין כספים שנגבו מהם שלא כדין בין היתר נוכח הטעייתם הנטענת על ידי המשיבה, מצג שווא שהיא הציגה ותרמית שהמשיבה בצעה לטענת המבקש (ר' ס' 39 לבקשת האישור). המבקש עתר כי בית המשפט יורה למשיבה להשיב את מלוא הכספים שהיא גבתה שלא כדין. כן הוא עתר כי בית המשפט יצן צו המחייב את המשיבה "להמציא עם כל אופנוע שנרכש אצלה גם אפוד זוהר, ולחלופין – להבהיר ללקוחות שהאופנוע אינו כולל אפוד זוהר" (ר' ס' 44ד' לבקשת האישור).

ביום 14.4.10 ניתנה החלטה בבקשת המשיבה לדחייה על הסף של הבקשה לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. בהחלטה נקבע כי אין חולק כי הסעד הכספי בנתבע בתביעה הוא בתחום סמכותו של בית המשפט השלום. אולם, הסעד העתידי המתייחס לבקשה להורות למשיבה למסור ללקוחותיה בעתיד אפוד זוהר או להבהיר להם כי האופנוע אינו כולל אפוד זוהר, הוא סעד שאינו ניתן להערכה כספית ולכן יש מקום לנהל את התביעה ביחס אליו בבית המשפט המחוזי.

בהמשך, הודיע ב"כ המבקש לבית המשפט ביום 8.3.11 כי הוא "פעל לפיצול הדיון בתיק, באופן שבית משפט השלום בתל אביב ידון בסעד הכספי ואילו בית המשפט נכבד ידון בסעד ההצהרתי, כמוצע".

ב"כ המבקש הודיע במסגרת ההודעה הנ"ל כי הוא הגיש לבית משפט השלום בתל אביב תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית, במסגרת ת. א. (שלום ת"א) 4053-03-11, וכי לכן הוא מבקש כי בית משפט זה ידון רק בבקשה לסעד ההצהרתי שהתבקש מלכתחילה בתובענה.

טענות הצדדים

4.המבקש טען כי המשיבה מוכרת ללקוחותיה אופנועים אשר עברו מבחן רישוי, אולם היא מספקת להם את האופנועים ללא אפוד זוהר, וזאת למרות שבהתאם לסד 65ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קיימת חובה של אחזקת אפוד זוהר ברכב מנועי לרבות אופנועים. לטענת המבקש, צרכן המשלם למשיבה מחיר מלא עבור האופנוע ובנוסף הוצאות רישוי, מקבל מהמשיבה אופנוע שאינו יכול לעבור מבחן רישוי, שכן הוא אינו מכיל אפוד זוהר שאמור להימצא באופנוע מלכתחילה.

5.המבקש חולק על פרשנות המשיבה לס' 65ב הנ"ל לפקודת התעבורה, המבוססת על כך כי באופנוע אין "תא נהג". החובה להימצאות אפוד זוהר ברכב היא חובה כללית, החלה על כל כלי הרכב ובכלל זה על אופנוע – שבו האפוד אינו אמור להימצא בתא הנהג, אלא במקום אחר שאינו קבוע בפקודה.

6.לגישת המבקש, המשיבה משמשת כמוסך רישוי – סמכות שהוקנתה לה על ידי המחוקק ועל ידי הרגולטור. ככזו, היא מבצעת מבחן רישוי רישון לכלי הרכב שאותם היא מייבאת. רוכש האופנוע סבור כי הוא מקבל כלי רכב שיכול "לעלות על הכביש", כלומר כלי רכב העומד בתנאי החוק – היינו כי יש בו אפוד זוהר תקין. אחת החובות שהחוק קבע היא החובה לשאת אפוד זוהר. הרוכש רשאי לכן להניח כי באופנוע יש אפוד זוהר כל עוד המשיבה לא הבהירה לו אחרת. גם אם נעדר ציונו של אפוד זוהר בטופס הרישוי הראשון של הרכב (שלא ברור ממתי הוא) – אין בכך כדי לפטור את המשיבה – כך נטען – מלספק אפוד זוהר מקום שהיא מאשרת, כמכון רישוי, כי הרכב כשיר "לעלות על הכביש".

7.המבקש טוען כי המשיבה הטעתה אותו במעשה ובמחדל. המבקש עותר לסעד הצהרתי, ולכן לטענתו הוא אינו חייב להוכיח קשר סיבתי בין המעשה או המחדל של המשיבה לבין נזק. לטענתו, המצג לפיו האופנוע "כשיר לעלות על הכביש" הוא עניין מהותי בעסקה, שכן רוכש האופנוע משלם למשיבה בגין רישוי האופנוע. המבקש טוען כי אין מקום לגזור גזירה שווה בין אפוד זוהר לבין קסדה, שכן בעת ביצוע מבחן הרישוי לא נבדק קיומה של קסדה באופנוע, והאופנוע יעבור את מבחן הרישוי השנתי גם אם לרוכב אין קסדה – מה שאין כן ביחס לאפוד הזוהר.

8.המשיבה נהגה, לגישת המבקש, בדרך שאינה מקובלת ולא בתום לב, היא ניצלה את אי הידיעה של המבקש, היא בצעה כלפיו תרמית, והפרה חובה חקוקה.

המבקש טען כי התביעה ראויה להידון כתביעה ייצוגית, כי התביעה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. לטענתו, אין מקום לחייב כל מי שרכש אופנוע מהמשיבה להגיש תביעה אישית נפרדת, והדרך של תביעה ייצוגית תמנע לכן ריבוי התדיינויות. לשיטת המבקש, די בהצהרה כי המשיבה היתה חייבת לצייד את האופנועים באפוד זוהר, כדי לחייב את המשיבה בסעד הכספי, וכדי לתת את הסעד ההצהרתי כמבוקש. לכן עתר המבקש כי בית המשפט יקבוע כי על המשיבה למלא אחר הוראות החוק, לספק אופנועים שיש בהם אפוד זוהר, או לחלופין – להורות למשיבה להבהיר ללקוחותיה כי אין באופנוע אפוד זוהר, ובכך למנוע הטעיית הלקוחות.

המבקש טען כי הוא ייצג את עניינם של כל חברי הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב, וכי מכול הטעמים הללו, יש לאשר את הגשת התביעה כתביעה ייצוגית.

9.מנגד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, התובענה אינה מגלה עילה, באשר האפוד הזוהר אינו חלק מהאופנוע, והחובה להחזיק בו, היא חובה של הנוהג ברכב. לכן, המשיבה מסרה למבקש קטנוע שהיה לו רישוי כחוק, והוא לא הוכיח כי רישיון הרכב שנמסר לו היה פגום בצורה כלשהי. לגישת המשיבה, יש להבחין בין הרישוי הראשון של כלי רכב לבין הרישוי השנתי, ואין כל ראייה כי תנאי לכך שרכב יעבור את מבחן הרישוי הראשון הוא כי ברכב יהיה אפוד זוהר. העד מטעם המשיבה, מר רביב, הצהיר כי אין כל חובה לוודא קיומו של אפוד זוהר במסגרת מבחן הרישוי הראשון לכלי רכב חדש. הוראת הנוהל שהמבקש צירף שלא כדין לסיכומיו, מתייחסת למבחן השנתי, ואינה מתייחסת למבחן הראשון של כלי הרכב, שנערך על ידי יבואן הרכב ולא על ידי מכוני הרישוי.

10.המשיבה טענה עוד כי המבקש לא הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית. הוא לא הוכיח כי המשיבה הציגה לו מצג מטעה לפיו נמסר לו אפוד זוהר יחד עם הקטנוע. הוא גם לא טעה בפועל לחשוב כי אפוד כזה נמסר לו. למבקש גם לא נגרם נזק, והוא אף הודה שהוא לא שילם למשיבה עבור אפוד זוהר. המבקש אף לא הוכיח כי הוא רכש אפוד זוהר.

מעבר לאמור לעיל, טענה המשיבה גם כי לא המבקש לא הוכיח כי קיימת קבוצת תובעים שעניינה צריך להידון במסגרת תביעה ייצוגית. עילת התביעה של המבקש מבוססת על הטעייה, ולכן הקבוצה אינה יכולה לכלול את כל מי שרכש אופנועים, אלא רק את מי שהוטעה לחשוב כי הוא מקבל אפוד זוהר יחד עם כלי הרכב. עוד נטען כי אין מקום לאשר כי המבקש ישמש כתובע ייצוגי, משום שהוא בצע עבירת תנועה של נהיגה ללא קיומו של אפוד זוהר. המבקש אף אינו מייצג את הקבוצה באופן הולם.

11.עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה, משום שהמבקש עתר בהליך הנוכחי לסעד הצהרתי ואליו בלבד. זאת, לאחר שמלכתחילה כללה הבקשה סעדים כספיים שהיו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. המשיבה טוענת כי סעד הצהרתי אינו הולם תביעה ייצוגית, ויש לכן לדחות את הבקשה מטעם זה ולאור שיקולי מדיניות משפטית. הסעד ההצהרתי הוא צופה פני העתיד בלבד, והוא נועד אם כן לשרת ציבור צרכנים עתידי שהוא ציבור לא מוגדר. תוצאה זו הופכת את התובענה ל"עתירה ציבורית".

כן נטען כי המבקש עותר לסעדים הסותרים זה את זה – מחד גיסא הצהרה כי על המשיבה למסור אפוד זוהר, ויחד עם זאת – הטלת חובה על המשיבה להבהיר לרוכשים כי היא אינה מוסרת להם אפוד זוהר. עוד נטען כי סעד הצהרתי לא יינתן מקום בו ניתן לתבוע במישרין סעד כספי. התובע אף הגיש תביעה כספית בבית משפט השלום, תביעה שהדיון בה עוכב לנוכח הכלל של הליך אחר תלוי ועומד. הסעד ההצהרתי אף אינו תואם את הגדרת הקבוצה כפי שהיא הוגדרה בבקשת האישור.